".זעקות ללא קול, הן אלו שמכילות הכי הרבה כאב"

שלום יקירה,

אני לא מצליח לישון וחשבתי עלייך, אז אני כותב, כותב לך מכתב שלעולם לא תוכלי לקרוא.

לעולם לא תדעי כמה אני מעריך אותך, לא תוכלי להבין, אבל בכל זאת, אני חייב להוציא את זה..

הם מקיפים אותך, כל הזמן מדברים עלייך בקול, את יודעת.. מדברים בפומבי על כמה שאת נפלאה, כמה היו רוצים אותך לעצמם. הם לא מתכוונים לזה, הם משקרים עלייך. הדבר היחיד שמעניין אותם זה לכבוש אותך, עכשיו זה נשמע כאילו באמת אכפת להם ממך, אבל זה רק שטח בשבילם. 

הם רק רוצים לשים את הדגל שלהם בפסגה, לדעת שאת שלהם ואח"כ? מבחינתם זה בסדר לפגוע בך.

אני יודע שזה נשמע מופרך, אבל זו האמת, כל זה מאבק כוחות אחד גדול, כמעט אף אחד מהם לא שווה אותך, תראי באיזו וולגריות הם מתנהלים, רק מעטים מהם באמת מבינים את מהותך.

אני לא מתיימר, ולו לרגע, לומר שדווקא אני הוא זה שבאמת מבין אותך. אני כותב את זה מרחמים, את מבינה? קשה לי לדעת שזה המצב אז אני כותב בשקט, כדי להיות מסוגל לשתוק.

אני מצטער על האנוכיות שלי, כי אולי אפשר לשנות משהו, ואני רק פורק תסכולים בכתיבה הזו, זה לא באמת ישנה משהו.

זוכרת את פעם? פעם כשלכולם, או לפחות לרובם, היו ערכים. היום את מוקפת בערסים, מי מהם במסווה ומי לא, טיפשים - מי יותר ומי פחות. אני יודע, איזו מחשבה נוראה. נכון שאני אולי מתרפק על נוסטלגיה כאן, אבל אל תכעסי! אני פשוט משוכנע שכל אחד מהם יכול היה לנסות קצת יותר, לחנך, לכוון, ללמוד. אני מרחם עלייך, לכולם אכפת ממך ולאף אחד לא אכפת ממך, הכל תלוי בתזמון ושום דבר לא תלוי בך.

כמו אלה מהשיר של דפנה ארמוני.

אני מרחם עלייך, ישראל. כ"כ יפה, כ"כ טהורה, סליחה שהם כאלה ושאני חלק מהם.

Only beauty will save us.

I came across this sentence again quite recently, and had a chat about it with Professor T. at my university in between classes. At a certain point, after a not-quite-amusing-but-rather-true argument he made about people nowadays not being able to understand this sentence correctly since the population's ability to think is publicly regressing, I replied: "I wonder if it is not naive to expect the people of our time to understand such a notion".

Now it is 4am, I can't sleep.

Yes it is, Will, it's incredibly naive.
Yet I would assume being naive as another application of this saying by Dostoevsky. For this matter, a world which will allow one to be naive and still not be cynically bashed would be a finer world.

As for myself, I have long been influenced by this sentence. I choose to take it as criticism of our everyday lives and the routine that dictates our way of thinking things, always looking towards the next objective, nevermind how much you have. I rarely see individuals who put aside material ambitions in order to enjoy the beauty we're still surrounded with.
Or, in case they actually do that, they will be ridiculed.

Peace.

As I was trying for a nap yesterday, I failed. And I thought there had to be some interesting reason for that to happen.. after all, I have been sleeping like a baby for the past two months..
Then I remembered the people who gave their lives for their country to make it a better place, and what I have seen for the last few days: Riots, protestors, and on the other hand a group of mindless religion-led masses. Again, I thought of people who gave their lives for their country to make it a better place.
What would they have said of today, Where the global intellect is deteriorating almost as fast as reality TV grows? About this world which is dictated by violence and ratings? Or about this ridiculous instant-reality that we live in, where the smart is an outcast while the stupid is being cheered?

So mainly, I hate previews. And not too fond of Simon Cowell too.

Changes, everyone said, you can change the world if you work hard enough..
Well, yeah, I'm kinda comfortable with this whole apathy thing right now, but I'll be sure to call you when I'm done.

By the way, If this is why I couldn't sleep, it's totally understandable.

Cheers.


"A person who won't read has no advantage over one who can't read."

- Mark Twain.